כל מי שמכיר אותי כבר יודע שאני לא אוהבת לעבוד קשה במטבח, מתכון שהוא ארוך מידי ושיש לו יותר משני שלבים מרדים אותי. אני אוהבת מתכונים שהם מהירים וכמה שיותר פשוטים ומפושטים, לא מה שנקרא פלצניים מידי.

המתכון הזה הוא מתכון נוסטלגי שלעד יזכיר לי ילדות וקטן הבית שלנו גם אוהב אותו. בהתחלה הוא לא רצה בכלל לטעום כי מה פתאום נקניק שוקולד…יש נקניק (פסטרמה) ויש שוקולד… אבל היות והוא אוהב שוקולד וכדורי שוקולד אז כל פעם שהנקניק הזה יצא מהקפיא הוא כבר התייצב לצד השולחן לפרוסות שלו (כי רק פרוסה לא נחשב..).

למתכון הזה צריך רק 3 מרכיבים שאפשר למצוא בקלות בכל בית. אם בטעות החצי השני שלכם חיסל את הפתי בר עם הקפה של הערב אז בכל סופר יש.. למתכון הזה לא הוספתי סוכר כי באמת שלא צריך. יש מספיק ממנו בעוגיות ולמרות שמדובר בשוקולד מריר הטעם הסופי ממש לא מר אלא מתוק במידה.

אז יאללה, עוד רגע סוף שבוע ואם כבר להתפנק אז לגמרי עם כמה פרוסות מנקניק השוקולד הנוסטלגי. תהנו.

מצרכים: 2 נקניקים:

300 גרם שוקולד מריר 60% קקאו

1 מיכל שמנת עמידה להקצפה 38% שומן (250 מ”ל)

שרוול פתי בר (250 גרם)

אופן ההכנה:

בקערה המתאימה למיקרו שמים את השוקולד והשמנת וממיסים את השוקולד בפולסים. מערבבים היטב לקבלת תערובת אחידה, חלקה ומבריקה. מניחים בצד.

שמים את הפתי בר בשקית עמידה (כמו שקיות רוכסן) או בשתי שקיות ובעזרת מערוך (או פחית שימורים) שוברים את הפתי בר עד שהתערובת חלקה פירורית וחלקה חתיכות קטנות. אפשר גם במעבד מזון אבל היזהרו שלא הכל יהפוך לחול. עשו זאת בפולסים.

שופכים את הפתי בר לתערובת השוקולד ומערבבים היטב עד שהכל מכוסה בשוקולד. מעבירים למקרר לחצי שעה עד שעה עד שהתערובת מתקשה אבל לא לגמרי.

מחלקים לשניים וכל חלק מגלגלים לנקניק על גבי נייר אפייה. מעבירים למקפיא לשעה להתיצבות. מגלגלים בקוקוס ומחזירים למקפיא עד שתאכלו מהם.

אצלנו אוהבים לפרוס ולאכול ישר מהקפיא אבל אפשר להוציא לרבע שעה לטמפרטורת החדר ואז לפרוס ולהגיש.

אי אפשר רק פרוסה אחת..

טיפים/ גיוונים:

1. לרגישים לגלוטן אפשר להשתמש בעוגיות פריכות ללא גלוטן.

2. לרגישים ללקטוז או למי שרוצה שמתכון יהיה פרווה אפשר במקום שמנת חלבית שמנת צמחית או קרם קוקוס באותה הכמות המצויינת במתכון. ברגע שהנוזלים הם ללא לקטוז המתכון הופך לטבעוני היות והפתי בר ללא ביצים ומוצקי חלב.

3. אני לא הוספתי סוכר כי באמת לא צריך ואף אחד לא הרגיש שחסר לו והנקניק עבר חיסול ממוקד.