לפני שבוע הפכתי לדודה פעם נוספת. הוא נולד כמה ימים לפני יום הנישואים ה 47 של הורי. בדיוק בתקופה שבה יש לנו המון אירועים של ציוני דרך במשפחה. כאילו שצריך סיבה למסיבה והשנה נוספה עוד סיבה מאושרת.

הבן שלי שחוגג יום הולדת חמש עוד רגע הוא שובב לא קטן. הוא החליט כאות הזדהות עם כמה מילדי הגן, שיש להם איסור על מזונות מסוימים מטעמים בריאותיים, שהאיסור שלו יהיה על שתיית תה. כל ילדי הגן מקבלים בימים האחרונים תה כי ממש קר בחוץ אז הוא הודיע לגננת שאסור לו.

היום הוא ואבא שלו נכנסו לגן והגננת פנתה, בחיוך ששמור לגננת שיודעת דבר או שניים, לבן זוגי שיחייה: אבא של אמיתי, למה אסור לו לשתות תה? יונתן (הגיע הזמן שתכירו, ככה קוראים לחצי השני שלי) מביט באמיתי עם חיוך שמביט עליו בחזרה בחיוך כבוש ומכריז: מותר לו לשתות תה.

אין ספק שהקונדסון הקטן שלי אוהב לשגע את כולם אבל האמינו לי, הוא כולו לב אחד גדול שנמס כמו חמאה בשמש כשהוא נתפס בשעת מעשה.

מיום שהוא נכנס לעולמנו הוא מכיל ומעריץ את אחותו הבכורה, הנסיכה שלי, שהקשיים שיש בחייה היו יכולים בקלות לשבור כל אחד מאיתנו והיא מתגברת עליהם בחיוך ובאומץ שמשאירות אותנו לא פעם מלאי גאווה עד להתפקע.

הכנאפה הזו היא קצת כמו החיים שאנו כמבוגרים חווים לא פעם: היא גסה, קשה וקוצנית מבחינה חיצונית אבל בפנים יש רכות נמתחת ומתמסרת שמסתגלת לכל מצב ומעל לכל, סירופ שנותן לכל המנה הזאת מתיקות וטעם שהופך הכל לשווה.

המתכון הזה מוקדש לכם באהבה, מי יתן והמתיקות תמיד תהיה מנת חלקכם ושלמרות שהבחוץ קשה זכרו, יש רכות מהממת בפנים. בתאבון.

מצרכים: כ-6 מנות

מחבת בקוטר 22-24 ס”מ

200 גרם שערות קדאיף מופשרות

70 גרם חמאה מומסת

150 גרם מוצרלה

לסירופ:

1/2 כוס מים (120 מ”ל)

1/2 כוס סוכר (100 גרם)

כפית מי ורדים

להגשה:

חופן פיסטוקים קצוצים גס

אופן ההכנה:

שמים בסיר קטן את כל חומרי הסירופ ומניחים בצד.

שמים בקערה את שערות הקדאיף ושופכים את החמאה. בעזרת האצבעות מערבבים ופותחים את האיטריות כדי לוודא שכל האיטריות מצופות.

מרססים טיפה את המחבת בתרסיס שמן או בעזרת מגבת נייר מפזרים ממש מעט שמן עליה. מהדקים מחצית משערות הקדאיף על המחבת.

קורעים את המוצרלה ומפזרים אותה על הקדאיף אך משאירים ס”מ של שוליים מסביב. שמים את המחצית השנייה של הקדאיף מעל ומהדקים.

מחממים את המחבת בחום בינוני ואחרי 5 דקות מציצים מתחת לראות האם הבסיס שחום. לוקחים צלחת, מניחים על הקדאיף והופכים את הכנאפה עליה. בעדינות, הופכים את הכנאפה חזרה למחבת וממשיכים לחמם עוד כ 5 דקות עד שגם הבסיס שחום.

בזמן שהצד השני נאפה, מתחילים לחמם את הסירופ. מביאים לרתיחה ונותנים לסירופ להתבשל עוד דקה ומכבים.

כשהכנאפה מוכנה, בעזרת כף שופכים את הסירופ על הכנאפה בצורה שווה. מפזרים פיסטוקים ומגישים מיד.

את הכנאפה אוכלים מיד או קרוב ביותר לזמן שבו היא יורדת מהאש, אז היא הכי במיטבה והגבינה עשויה כהלכה. ברגע שהכנאפה מתקררת, הגבינה מתקשה והיא פחות טעימה.

הרגע הזה שהגבינה נמתחת..

המתחיל מצווה אומרים לו…

טיפים/ גיוונים:

1. אני השתמשתי בכדורי מוצרלה גדולים. אפשר להשתמש בבייבי מוצרלה ואז פשוט לפזר אותם. אני יודעת שיש כאלה שמורחים ריקוטה, אני אוהבת שהגבינה נימתחת וממש מרגישים אותה. לשיקולכם.

2. במקום מי ורדים אפשר 2-3 טיפות תמצית ורדים. מי שלא יכול עם הריח של מי הורדים יכול לוותר.

3. במקום פיסטוקים להגשה אפשר להשתמש בכל סוג של אגוז שיש לכם בבית.